מערכת דיילי באזזאם את אמא (או במקרה מכירה אחת) את יודעת שחיי היומיום כאמא הם נפלאים, מאתגרים, מפחידים ומלחיצים – הכל יחד.
חיים של אמא מלאים בפורענות ובדרך כלל בצורה של ידיים דביקות, חלב שנשפך, כתמים, וערימות של כביסה.
וכשאת חושבת שסוף סוף סיימת הכל, תמיד יש ערימה חדשה של בגדים מלוכלכים או כתם חדש שמחכה.
לפעמים אנו מנסים לצחוק על הבעיה – אבל היא בהחלט יכולה להיות מתסכלת.
זה נורמלי להרגיש שהסבלנות נגמרת מפעם לפעם.
הת’ר דקוורת’ היא אמא שמכירה את כל זה מצוין – אבל יש לה גם תזכורת קריטית עבור אמהות בכל העולם, וכולן צריכות לראות את זה.
למרבה הצער, הייתה זו טרגדיה בלתי נתפסת שהובילה אותה לתובנה הזו.
הת’ר דקוורת’ היא אמא כמו כל אמא אחרת, אבל דבר אחד גורם לה לבלוט.
היא איבדה את בנה הצעיר לפני מספר שנים ומאז עובדת קשה כדי להפיץ את המסר החשוב עם כל ההורים.
הת’ר שיתפה את הסיפור שלה בפייסבוק תחת הכותרת ‘הכתם הכחול’. כשתקראו את הסיפור אתם תבינו מיד מדוע הוא מושך לכל כך הרבה אנשים בחוטי הלב.
הכל החל כאשר הת’ר הרימה מהרצפה לכלוך שהבת שלה השאירה. שם הכל לפתע נהיה לה ברור…
בתה עשתה כמיטב יכולתה לנקות את הכתם שנשאר מהמשחק המלכלך, אבל הת’ר באופן טבעי הייתה צריכה לעזור ולסיים את המשימה.
היא הייתה, כמו כל הורה, קצת עצבנית מהסיטואציה. אבל כשניקתה וכעסה בלב, היא נזכרה לפתע בכתם אחר…
כתם מלפני 14 שנה. בזמן הזה, להת’ר הייתה שלישייה בת שנתיים כמו גם ילד בן 4. בתה עדיין לא נולדה.
באותו ערב מסוים, היא התקשתה להשכיב לישון את ארבעת הבנים שלה. עם ארבעה בנים בבית, החיים היו טורנדו בלתי פוסק של פעילויות וכאוס.
את רוב הזמנה היא בילתה בניקיון וסידור אחר הבנים שלה – לפעמים מרגישה כאילו היא לוקחת חלק במלחמת עולם שלישית.
“הידיים שלי היו מלאות, אבל גם הלב שלי”.
כשהלילה ירד באותו יום, היא נזכרה שהתקשתה להאכיל את כל ארבעת הבנים, בזמן שהיא מנקה את הבלאגן הרגיל שלהם.
הילדים הדליקו מוזיקה בווליום גבוה ורצו בבית כשהם שרים ורוקדים, מלאי אנרגיה כמו תמיד. זו הייתה הפעם האחרונה למשך זמן רב שאווירה כזו הייתה בבית…בגלל מספר סיבות.
בזמן הכאוס והקושי שלה להשכיב את הילדים, היא הסתכלה על השטיח וראתה כתם דיו כחול גדול.
אחד הילדים מהשלישייה, ג’ייקוב, עמד קרוב אליה, שבר עט ביד שלו – והדיו התפזר על כל השטיח. הדיו גם התפזר על הפיג’מה שלו, הגוף שלו, ועל דברים נוספים בחדר.
אין צורך לומר, כשראתה את זה, הת’ר איבדה את זה. הסבלנות שלה הגיעה לקיצה.
“התעצבנתי מאוד ומיד לקחתי את בני למקלחת כדי לנקות אותו ובעלי החל לקרצף את הכתמים שעל השטיח. דמעות של תסכול החלו לזרום. הייתי כל כך עייפה. וכועסת. ממש ממש כועסת. לא כעסתי על הבן שלי – שהיה כחול כמו דרדס – אלא כעסתי על עצמי שהשארתי את העט במקום בו הבן הקטן שלי יכול להגיע אליו”, אמרה האמא, והוסיפה:
“גרנו בבית הזה חצי שנה בסך הכל, ועכשיו השטיח נהרס לגמרי. קרצפנו אותו במשך שעה באותו לילה, אך הוא לא יצא”.
הת’ר ובעלה אפילו שכרו מנקה שטיחים מקצועי, אך גם זה לא עזר.
תסכול גובר
הכתם המשיך להרגיז אותה, והיא התעצבנה בכל פעם שראתה אותו.
“הוא הכעיס אותי וגרם לי להרגיש כמו כישלון שהשארתי את העט במקום בו הילד הקטן שלי יכל להגיע אליו. הכתם הכחול הזה היה כתם שלילי בחיים שלי. שנאתי אותו”, אמרה הת’ר.
אך כשהתסכול שלה לגבי הכתם המשיך לגדול, לפתע, הוא נעלם, ברגע אחד משנה חיים.
הילד הקטן ששבר את העט באותו יום אובחן עם סרטן. ושנתיים אחרי האבחון, ג’ייקוב נפטר.
ג’ייקוב עלה לגן עדן, אך הכתם הכחול נשאר.
“הוא עדיין היה שם…ועכשיו…הוא היווה תזכורת קבועה לבן שלי. הוא היה תזכורת קבועה לתסכול שלי שהרגשתי על משהו כל כך טריוויאלי…משהו כל כך לא חשוב בחיים האלה”.
הת’ר רוצה עכשיו שאמהות בכל מקום יבינו שילדים קטנים יעשו בלאגן. גידול ילדים יכול להיות מתסכל וכשהם מתבגרים, הורים עומדים בפני אתגרים חדשים.
עבור הת’ר, הכתם הכחול מהווה עכשיו תזכורת קבועה שחיים עם ילדים יכולים להיות מבולגנים ומלוכלכים, אבל בהחלט שווה לחיות את החיים האלה.
זו תזכורת קבועה שאין צורך להזיע בקשר לדברים הקטנים. תזכורת קבועה ש’דברים’ אינם חשובים, אנשים הם חשובים.
תזכורת קבועה שתאונות קורות. תזכורת קבועה שצריך להשתחרר מהדברים הקטנים ולהתמקד במה שבאמת חשוב.
הת’ר קוראת לבלאגן ‘ברכה בתחפושת’, ומודה שהיא הייתה חיה עם מליון כתמים כחולים, אם זה היה אומר שהיא הייתה יכולה לבלות רק עוד יום אחד עם הבן שלה.
היא רוצה להזכיר לאמהות ואבות בכל העולם שהם לא צריכים להתרגש או להילחץ מכל מה שקורה סביבם ולשכוח ליהנות מהדברים הקטנים בחיים שלפעמים נראים מתסכלים.
הת’ר ממשיכה לנקות, לשטוף, לקרצף את הילדים שלה – אבל עכשיו, כשהיא עושה את זה, היא תמיד נזכרת בזמן שהיא בילתה בבית החולים יחד עם הבן שלה.
כל כך חשוב לזכור להתמקד בדברים החשובים בחיים ולא להיות מתוסכלים כשהילדים עושים בלאגן, אפילו משאירים ‘כתמים כחולים’ קבועים אחריהם.
פיג’מה מלוכלכת, פרצוף דרדס וכתמים גדולים על השטיח הם רק הוכחה שעשינו משהו נכון במהלך הדרך. עשינו ילדים.
לחצו לייק ושתפו את המילים של הת’ר אם אתם מסכימים עם האמא הזו!