מערכת דיילי באזזאינגבורג מקינטוש עברה הרבה מאוד על מנת לאמץ את בנה ג’ורדן.
הוא היה תינוק בן כמה ימים כאשר שימשה כאם האומנה שלו. ובמהלך ארבע השנים הבאות, אינגבורג התקשה לשכנע את אמו הביולוגית שתיתן לה לאמץ אותו. אמו הביולוגית רצתה שהוא ילך למשפחה שחורה.
אך כאשר אף אחד אחר לא הראה התעניינות בג’ורדן, אינגבורג סוף סוף הורשתה לאמץ אותו.
“הם הניחו אותו בזרועותי וזו הייתה אהבה ממבט ראשון”, אמרה אינגבורג.
אבל 20 שנים אחר כך, מערכת היחסים שלהם קיבלה תפנית דרמטית.
משפחתה של אינגבורג מקינטוש טיפלה ב 125 ילדי אומנה במהלך השנים, אבל אף אחד לא כבש את ליבם כמו ג’ורדן.
ג’ורדן גדל בביתה של אינגבורג, אבל אמו הביולוגית לא רצתה שהמשפחה תאמץ אותו. היא רצתה שהורים שחורים יאמצו את בנה.
אך היה זה בלתי אפשרי למצוא בית לג’ורדן, אז כאשר הילד היה בן 4, אינגבורג ומשפחתה אימצו אותו.
“הוא היה חלק מהמשפחה, לא משנה מה”, אמרה אינגבורג.
שני עשורים אחר כך, אינגבורג קיבלה חדשות שוברות לב: היא סבלה ממחלת כליות פוליציסטיות והייתה זקוקה להשתלת כליה.
ג’ורדן החליט שהוא לא יכול לעמוד ולצפות באמו סובלת. הוא החליט לפעול – בלי שאמו יודעת על התכניות שלו.
הוא קבע תור כדי לבדוק האם הכליה שלו מתאימה להשתלה, והיא אכן התאימה.
“הרגשתי שזה היה הייעוד שלי בחיים”, אמר ג’ורדן. “בתקווה שאני יוכל לעשות עבודה יותר כאשר אהיה מבוגר יותר, אבל כרגע, זה המעט שאני יכול לעשות”.
אינגבורג התעקשה שג’ורדן לא ימשיך עם התכנית שלו, אך הוא כבר החליט.
כשג’ורדן מדבר על אמו, האהבה והמסירות שלו ברורים: הוא בקושי יכול לדבר על הכליות שלה בלי לבכות.
“כל מה שהיא עשתה עבורי מאז שנולדתי, רק רציתי להחזיר לה על זה, ולהראות לה כמה אני אוהב ומעריך אותה”, הואאמר.
למרות הקשיים והזמנים הלא קלים, לסיפור הזה יש סוף טוב – והכל בזכות הקשר החזק בין אמא לבן שלה.
גם אתם חושבים שאינגבורג עשתה עבודה נפלאה בגידול וחינוך הבן שלה?