מערכת דיילי באזזב 1 לספטמבר 1939 נפתחה מלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים תקפו את פולין. אחד הדברים הראשונים היו להכניס את היהודים לגטאות.
הנאצים החלו לבנות מחנות ריכוז כדי לפתוח בטיהור האתני שלהם.
בשנת 1933 נבנה מחנה הריכוז הראשון, שם היו אסירים פוליטיים. בין השנים 1937 ל 1939, מחנות הריכוז הורחבו, ועד סוף שנת 1945, היו בסך הכל 730 מחנות כאלו.
באסירים השתמשו בתור עובדי תעשייה, מה שהיה שימושי מאוד עבור הגרמנים במהלך המלחמה.
אושוויץ היה מורכב משלושה חלקים – ואחד מהם היה מחנה השמדה. במהלך מלחמת העולם השנייה 1.3 מיליון אנשים נשלחו לאושוויץ, מתוכם נרצחו כמיליון יהודים.
אווה דבורסקי משבדיה סיפרה את הסיפור שלה.
הדוד שלה מוזס (משה) נולד ב 1932. מגיל 5, הוא עבד במפעל זכוכית שהיה שייך לגרמניה הנאצית. המפעל היה קרוב למפקדת SS בעיר הפולנית פיוטרקוב, שם מוזס נולד. הילדים נחשבו לעובדים טובים מכיוון שידיהם הקטנות יכלו ללטש את הזכוכית במקומות שידיים גדולות של מבוגרים לא יכלו.
במשך שלוש שנים מוזס עבד במפעל לפני שהוא ואמו, מרים, נשלחו למחנה ריכוז ראוונסבריק.
סבה נשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד, מרים נרצחה, ומוזס נשלח למחנה הריכוז ברגן-בלזן. שם טיפלה בו אישה שמאוחר יותר זכתה לכינוי ‘המלאכית מברגן-בלזן’ על כך שהצילה כל כך הרבה יתומים.
בסוף המלחמה מוזס נשלח לשבדיה.
אחרי המלחמה, סבה של אווה סול חיפש במשך שנה לפני שגילה שחלק מהילדים הובאו לשבדיה. הוא נסע לשם והצליח למצוא את בנו.
סול וסבתה רוזה נפגשו בשבדיה. ההורים של שניהם נרצחו, ושישה משבעת האחים של רוזה נרצחו גם כן. אישתו הראשונה של סבה וכל ששת אחיו נרצחו.
היום, חשוב לזכור את הסיפורים ושאנו ממשיכים לשתף על מנת שההיסטוריה לעולם לא תחזור על צמה.
הנה תמונות לא קלות שתיעד רחפן שטס מעל אושוויץ בשנה שעברה: