מערכת דיילי באזזאין דבר טוב מסיפור מושלם. סיפור שכולל בתוכו חמלה, תקווה, וכמובן, אהבה.
זו הסיבה שמיד הרגשנו שאת הסיפור הזה צריך לשתף.
לפני זמן מה, שלבי לין הנרי אלכסנדר, מתווכת נדל”ן מצפון קרולינה, פגשה אדם הומלס ברחוב.
למרות שזה לא משהו שהיא בדרך כלל עושה, היא החליטה לתת לו קצת כסף מזומן, וגם את כרטיס הביקור שלה.
אבל מספר חודשים אחר כך, היא קיבלה ממנו שיחת טלפון, והבינה שהוא לא מי שהיא חשבה שהוא.
“בחודש ינואר השנה, חיכיתי במכונית שלי ברמזור כאשר הבחנתי באדם מחזיק שלט מקרון. כתובות בטוש שחור היו המילים, ‘זקוק לקצת עזרה. אעביר את זה הלאה’.
עצרתי את המכונית לידו, הסברתי שאני בדרך כלל נותנת אוכל ולא כסף, ונתתי לו שלושה שטרות מקופלים מסביב לכרטיס הביקור שלי של מתווכת נדל”ן, למקרה שהוא יצטרך מקום מגורים. בגלל הניסוח שלו, ‘זקוק לקצת עזרה’, לא הייתי בטוחה אם הוא הומלס או שהוא פשוט עובר תקופה קשה בחיים”.
“הוא לא אמר לי את שמו, אבל זכרתי איך הוא נראה. זכרתי הכל; את הבגדים המלוכלכים שהוא לבש במזג אוויר של מינוס 5 מעלות, את הכלב שלו שהיה עטוף בשמיכות במקום שהוא יהיה עטוף בהן, ואת הבושה בעיניים שלו כשהצעתי לו את הכסף. אמרתי תפילה עבורו ונסעתי מהמקום.
הערב, בעבודה, קיבלתי שיחת טלפון מאדם שרצה לראות את אחד הבתים שלנו, וביקש אותי ספציפית. ארגנו פגישה, ונסעתי לכתובת כאשר יצאתי מהמשרד. כשנכנסתי עם המכונית לחנייה, העיניים שלי נמשכו לכלב שישב עם הראש מחוץ לחלון של טנדר יפה, והוא נראה כמו הכלב הכי מאושר בעולם. זיהיתי אותו קודם. ואז, מתוך הטנדר, יצא האיש שנתתי לו כסף לפני חודשים רבים. הפעם, הוא לבש חולצה צבעונית, ג’ינס נקיים ויפים, מגפיים, והפנים שלו היו מגולחות”.
“המחשבה הראשונה שלי הייתה שהוא עבד עלי ועקץ אותי על ידי כך שהתחזה לאדם הומלס עם בגדים מלכולכים, אבל מאוחר יותר גיליתי שזה כלל לא היה המקרה. למעשה, הוא זיהה אותי בדיוק כפי שאני זיהיתי אותו. עם יד מושטת קדימה, ועיניים מלאות דמעות, הוא נתן לי שלושה דולרים שעטפו את כרטיס הביקור המקומט שלי. מלבד העובדה שהייתי מבולבלת, גם נותרתי ללא מילים.
הוא הסביר שאישתו לשעבר לקחה את כל מה שהיה לו, חוץ מהכלב שלו, וברחה עם גבר אחר. בזמנו, הוא לא היה זקוק לנדבות, רק לעזרה. כפי שהסתבר, הוא מהנדס עם עבודה חדשה ומצוינת, כלב מאושר, טנדר חדש, וחיים חדשים. הוא חיפש בית לחבר שלו, ואמר לי שזה התור שלו ‘לשלם לי בחזרה ולהעביר את העסק שלי הלאה’, כפי שהוא הבטיח בשלט הקרטון שהחזיק. מה שלמדתי היום זה שלעולם אין לדעת מה קורה בחיים של מישהו או מישהי, ושקל מאוד לשפוט מבחוץ בלי לדעת את הנסיבות. אמרתי תפילה עבורו ונסעתי מהמקום”.
הסיפור הזה הביא אותי לדמעות. איזה מקרה חיובי ומרומם רוח של אנושיות במיטבה! אדיבות חיה ובועטת, ויכולה לגרום לדברים מדהימים לקרות!