מערכת דיילי באזזהסיפור הזה רץ ברשת כבר כמה שנים בגלל המסר החודר שלו שכולם יכולים להזדהות איתו.
זו הסיבה שהחלטנו לשתף אותו איתכם. אנו מקווים שגם אתם תשתפו אותו. מכיוון שכפי שאתם יודעים, פעולה אחת חיובית יכולה ליצור שרשרת של פעולות חיוביות.
“כשהגעתי הביתה בערב בזמן שאשתי הגישה ארוחת ערב, החזקתי את ידה ואמרתי, ‘יש לי משהו לומר לך’. היא התיישבה ואכלה בשקט. שוב, הבחנתי בכאב שבעיניה.
לפתע לא ידעתי איך לפתוח את הפה. אבל הייתי חייב להגיד לה מה אני חושב. רציתי להתגרש. העלתי את הנושא בעדינות.
לא נראה שהמילים שלי הפריעו לה, במקום היא שאלה אותי ברכות, ‘למה?’.
התחמקתי מהשאלה שלה. זה הרגיז אותה. היא זרקה את הסכו”ם וצעקה עלי, ‘אתה לא גבר!’. באותו הלילה לא דיברנו אחד עם השנייה. היא בכתה. אני יודע שהיא רצתה לדעת מה קרה לנישואים שלנו. אבל לא יכולתי לתת לה תשובה מספקת; היא איבדה את הלב שלי. לא אהבתי אותה יותר. רק ריחמתי עליה.
עם הרגשת אשמה עמוקה, ניסחתי הסכם גירושים בו היה רשום שהיא יכולה לקבל את הבית, את האוטו, ו 30% מהחברה שלי.
היא הביטה מבט במסמך ואז קרעה אותו. האישה שבילתה 10 שנים מחייה איתי הפכה לזרה. הרגשתי צער על הזמן המבוזבז שלה, על האנרגיה והמשאבים שלא אוכל להחזיר לה, אבל לא אוכל להחזיר לאחור את מה שאמרתי – שאני אוהב את ג’יין. בסוף היא החלה לבכות מולי, וזה מה שצפיתי שיקרה. עבורי, הבכי שלה היה סוג של שחרור. הרעיון של גירושים היה אצלי במשך שבועות ועכשיו הוא נראה ברור לחלוטין.
יום למחרת, חזרתי הביתה מאוחר וראיתי אותה כותבת משהו. לא אכלתי ארוחת ערב, אלא הלכתי מיד למיטה ונרדמתי מהר מאוד מכיוון שהייתי עייף אחרי יום מלא אירועים יחד עם ג’יין.
כשהתעוררתי, היא עדיין הייתה שם בשולחן, עדיין כותבת. לא היה אכפת לי ופשוט הסתובבתי והמשכתי לישון.
בבוקר היא הציגה לי את תנאי הגירושים שלה: היא לא רצתה ממני דבר, אבל הייתה זקוקה להתראה של חודש לפני החתימה על ההסכם. בחודש הזה היא ביקשה ששנינו נעשה מאמץ לחיות חיים נורמליים עד כמה שאפשר. הסיבות שלה היו פשוטות: לבן שלנו יש תקופת מבחנים בחודש הקרוב והיא לא רוצה שבעיות הנישואים שלנו ישפיעו ויפריעו לו.
הסכמתי לתנאי שלה. אבל היה לה דבר נוסף, היא ביקשה ממני להיזכר איך הרמתי אותה לחדר המלון ביום הנישואים שלנו.
היא ביקשה שבכל יום במהלך החודש אני ארים אותה מחדר השינה ולדלת הכניסה בכל בוקר. חשבתי שהיא משוגעת. רק כדי שהימים האחרונים שלנו יחד יהיו נסבלים הסכמתי לבקשה המוזרה שלה.
סיפרתי לג’יין על תנאי הגירושים של אשתי. היא צחקה בקול וחשבה שזה מגוחך. לא משנה איזה טריקים היא תנסה, היא צריכה להתמודד עם העובדה שאנחנו מתגרשים.
אשתי ואני לא נגענו אחד בשנייה מאז שסיפרתי לה שאני רוצה להתגרש. אז כאשר הרמתי אותה מחדר השינה ביום הראשון, שנינו היינו מגושמים וזה נראה מגוחך. הבן שלנו מחא כפיים מאחורינו, ‘אבא מחזיק את אמא בידיים’, המילים שלו גרמו לי לכאב רב. מחדר שינה לסלון ואז לדלת, הלכתי יותר מ 11 מטרים כשהיא בזרועותי. היא עצמה עיניה ואמרה ברכות, ‘אל תספר לבן שלנו על הגירושים’, הנהנתי בראשי, הרגשתי כעס מסוים. הנחתי אותה מחוץ לדלת. היא הלכה וחיכתה לאוטובוס שלוקח אותה לעבודה. אני נסעתי לבדי למשרד.
ביום השני שנינו התנהגנו בצורה קלילה יותר. היא נשענה על החזה שלי. יכולתי להריח את הריח הנעים של החולצה שלה. הבנתי שלא הסתכלתי מקרוב על האישה הזו זמן רב. הבנתי שהיא כבר לא צעירה. היו קמטים קלים על הפנים שלה, השיער שלה החל להאפיר! הנישואים שלנו גבו ממנה מחיר. במשך דקה תהיתי מה עשיתי לה.
ביום הרביעי, כשהרמתי אותה, הרגשתי תחושת אינטימיות שחזרה אלי. זו האישה שנתנה עבורי 10 שנים מחייה.
ביום החמישי והשישי, הרגשתי שתחושת האינטימיות גוברת. לא סיפרתי על כך לג’יין. ככל שחלפו הימים כך היה קל יותר להרים ולסחוב אותה. אולי ההתעמלות היומיומית הזו חיזקה אותי.
היא בחרה מה ללבוש בוקר אחד. היא מדדה כמה שמלות אבל לא מצאה אחת שהיא אוהבת. אז היא נאנחה, ‘כל השמלות שלי כבר לא מתאימות’. לפתע קלטתי שהיא רזתה מאוד, זו הסיבה שהיה לי קל יותר להרים אותה כל יום.
לפתע זה הכה בי…היא קברה כל כך הרבה כאב ומרירות בתוך ליבה. באופן לא מודע הושטתי יד ונגעתי בראשה.
באותו הרגע הבן שלנו נכנס לחדר ואמר, ‘אבא, הגיע הזמן לקחת את אמא החוצה’. עבורו, לראות את אבא שלו סוחב את אמא שלו הפך לחלק חיוני מהחיים שלו. אשתי סימנה לבני להתקרב וחיבקה אותו חזק. סובבתי את מבטי מכיוון שפחדתי שאולי אתחרט ברגע האחרון. אז הרמתי אותה בזרועותי, הלכתי לסלון, דרך המסדרון, כשהיד שלה סביב צווארי, רכה ונעימה. החזקתי אותה חזק, בדיוק כמו ביום החתונה שלנו.
אבל הגוף הרזה שלה העציב אותי. ביום האחרון, כשהחזקתי אותה בזרועותיי, בקושי הצלחתי לזוז צעד אחד. הבן שלנו כבר הלך לבית הספר. החזקתי אותה חזק ואמרתי, ‘שמתי לב שהייתה חסרה לנו אינטימיות בחיים’.
נסעתי למשרד…יצאתי במהירות מהאוטו בלי לנעול את הדלת. פחדתי שכל עיכוב יגרום לי לשנות את דעתי..עליתי במדרגות. ג’יין פתחה את הדלת ואמרתי לה, ‘מצטער ג’יין, אני כבר לא רוצה להתגרש’.
היא הסתכלה עלי, המומה, ואז נגעה במצח שלי, ‘יש לך חום?’ היא שאלה. הורדתי את היד שלה מהמצח שלי. מצטער ג’יין, אמרתי, אני לא אתגרש. חיי הנישואים שלנו היו משעממים כנראה בגלל שלא הערכתי את הדברים הקטנים בחיים שלנו, לא בגלל שאנחנו לא אוהבים אחד את השנייה. עכשיו אני מבין שמאז שהרמתי אותה ביום החתונה שלנו, אני אמור להחזיק אותה עד שהמוות יפריד בינינו.
לפתי ג’יין נראתה ערנית. היא נתנה לי סטירה חזקה וטרקה את הדלת בדמעות. ירדתי למטה ונסעתי משם.
בחנות פרחים בדרך הביתה קניתי זר פרחים לאשתי. המוכרת שאלה אותי מה לכתוב בכרטיס הברכה. חייכתי ואמרתי לה לכתוב, ‘אני ארים אותך בזרועותיי ואקח אותך החוצה עד שהמוות יפריד בינינו’.
באותו ערב הגעתי הביתה, פרחים בידיים, חיוך על הפנים, ורצתי למעלה במדרגות, רק כדי למצוא את אשתי במיטה – מתה.
אשתי נלחמה במחלת הסרטן במשך חודשים ואני הייתי עסוק מדי עם ג’יין בשביל להבחין. היא ידעה שהיא גוססת והיא רצתה להציל אותה מהתגובה השלילית של הבן שלנו, למקרה שאכן היינו מתגרשים. לפחות בעיני הבן שלנו – אני בעל אוהב וטוב.
הפרטים הקטנים בחיים שלכם הם באמת אלו שחשובים במערכת יחסים. זו לא האחוזה, המכונית, השטח, הכסף בבנק. כל אלו יוצרים סביבה שתורמת לאושר, אבל לא יכולים להעניק אושר בעצמם. אז תמצאו זמן להיות החברים הכי טובים של האישה שלכם ותעשו את הדברים הקטנים הללו אחד עבור השני, הדברים שבונים אינטימיות. כך יהיו לכם חיי נישואים מאושרים באמת!
אם לא תחלקו את זה, שום דבר לא יקרה לכם.
אם כן, אז אולי והצלתם את הנישואים שלכם.
כישלונות רבים בחיים הם של אנשים שלא הבינו עד כמה הם קרובים להצלחה זמן שהחליטו לוותר”.
אתם לעולם לא יודעים מה יש לכם עד שזה מאוחר מדי. אל תשכחו להעריך את מה שיש לכם כל עוד יש לכם אותו.
שתפו את הסיפור הזה אם אתם מסכימים!