מערכת דיילי באזזלמרות שאנחנו שומעים את המילה ‘אורגני’ יותר ויותר, אנחנו חושבים שאנשים עדיין לא חושבים יותר מדי על מאיפה הגיע האוכל שלהם כאשר הם נמצאים בסופר מרקט או אוכלים במסעדה.
ואנחנו בהחלט מזדהים עם זה.
דבר נוסף שרוב האנשים לא חושבים עליו הוא על חקלאים שקמים לפני שהשמש זורחת בכל יום ועובדים ימים ארוכים וקשים בשדות.
לחקלאים רבים יש תשוקה שהם מסוגלים לייצר מוצרים איכותיים שלא רק טובים עבורנו, אלא עבור כדור הארץ.
אבל באיזה מחיר?
קייטי ספנסר פו נשואה לחקלאי ומכיר היטב איך יכולים להיראות חיים בחווה.
אחרי יום ארוך של עבודה קשה, היא חוזרת הביתה ומטפלת בילדים שלה ועושה את מטלות הבית הרגילות. בינתיים, בעלה, יוג’ין, ממשיך לעבוד עוד שעות ארוכות בשדות.
יום אחד, מלאה בתסכול, קייטי שלחה הודעת טקסט זועמת לבעלה – היא רצתה שיוג’ין ידע שנמאס לה מהדרך בה הם חיים.
הם כמעט ולא רואים אחד את השנייה והיא נאלצת לטפל בילדים ובבית לבדה.
כאשר יוג’ין חזר הביתה ערב אחד, הוא הפתיע את אישתו. הוא פשוט התיישב במטבח כדי לאכול ארוחת ערב.
אחרי זמן מה, הבת שלהם התיישבה ליד אביה. למרות שהוא בטח היה מורעב אחרי יום עבודה ארוך בשדה, יוג’ין שמח לחלוק את הארוחה שלו עם בתו.
זה היה הרגע שלקייטי הייתה התגלות.
היא החליטה לכתוב פוסט בפייסבוק בו שיתפה את הרגע שגרם לה להבין ולהעריך את החיים שיש לה.
“צילמתי את התמונה הזו אתמול בלילה אחרי יום ארוך מאוד. הייתי עייפה. הייתי עצבנית. שלחתי לבעלי הודעת טקסט ואמרתי לו שנמאס לי שהוא עובד כל כך הרבה עם כל הדברים שאני צריכה לעשות לבדי בכל יום. העבודה במשרה מלאה, בישול ארוחת ערב, לעשות מקלחת לילדים, טיולים בסוף השבוע בלעדיו, לשמור על הבית, לא משנה מה…שנאתי את זה. אני צריכה את הרגעים הקטנים האלה לפחות פעם אחת (טוב, כמה פעמים), במהלך עונת השתילות. ואז זה קרה.
הוא נכנס פנימה, הכין לעצמו צלחת והתיישב לאכול לבדו. הוא היה עייף. היה לו חם. הוא היה מותש. אבל במקום להתלונן, הוא אמר שהוא מצטער שאני עייפה ומרגישה כך. שרלוט הצטרפה אליו ולא הפסיקה לדבר ולהציק לו, ואפילו אכלה את רוב ארוחת הערב שלו. הוא לא התלונן. הוא שיתף, וזה הכה בי.
האם הייתי רוצה שנראה אותו יותר מאשר שעה ביום? כן. אבל, האהבה שיש לו לעבודה שלו היא משהו שיש לקנא בה.
חקלאים עובדים בעבודה כפוית טובה. זה תמיד דיבורים על אורגני וגידולים שונים, שלא לציין את הלחץ שיש מאמא אדמה. זה אדם שעובד כדי להחזיק ארבעה דורות של דם, יזע ודמעות, ומראה לילדים שלו את הערך של עבודה קשה ומשמעת.
אז למרות שהרגשתי מתוסכלת, למעשה הייתי צריכה להיות אסירת תודה.
אני זוכה לשבת לארוחת ערב ולשמוע את כל הסיפורים של הילדות. אני זוכה לקלח אותן, ולשמוע את הצווחות והצחקוקים שלהן.
זכיתי להתכרבל ולאהוב אותן 3 שעות יותר ממנו. הוא זה שמקריב. לא אני. אנו נמשיך כך עד ליום הגשום הבא בו נזכה לעוד כמה שעות עם העובד הקשה שלנו. בינתיים, בפעם הבאה שאתם לובשים בגד נוח ואוכלים מזון חקלאי טרי וטעים, תודו לחלקאי.
איפה נהיה בלעדיהם?”
אם לא משפחות כאלה, סביר להניח שלא היו זוכים ליבול טוב ולא היינו יכולים להכין ארוחות טובות. חקלאים, בכל העולם, סובלים מדי יום, ואנו צריכים להעריך אותם על כל מה שהם עושים.