בת 17 התאבדה יומיים אחרי חופשה – אחרי שאבא מצא את היומן הסודי שלה, האמת הנוראית יצאה לאור

אלכסנדרה ואלורס בת ה 17 נראתה כמו נערה פופולרית. מבחוץ היא הראתה את כל סימני ההצלחה, אושר ושגשוג.

היא הייתה הנערה הכי מקובלת בבית הספר, היו לה ציונים טובים, היו לה המון חברים והיא הייתה נאהבת בבית.

הנערה לא חשפה דבר לגבי החרדה הפנימית שלה…מלבד ביומן הסודי שלה.

למרבה הצער, קריאות העזרה שלה נשמעו מאוחר מדי.

הסיפור על חייה של אלכסנדרה ואלורס הוא טרגי ושכיח הרבה יותר ממה שחושבים.

מספר שבועות אחרי חופשת סקי יחד עם המשפחה שלה, בשעות המוקדמות של יום שני בבוקר, היא יצאה מהחדר והלכה בשקט בבית בזמן שמשפחתה עדיין ישנה.

אלכסנדרה החלה ללכת לכיוון גשר שחוצה כביש מהיר בגרפטון, מסצ’וסטס.

מה עבר בראשה של הנערה בת ה 17 הזו אף אחד לעולם לא ידע. אלכסנדרה לקחה את חייה אחרי שקפצה מהגשר למטה לכביש.

ההורים שלה, אליסיה ודין ואלורס, לא נכנסו לפניקה כשמצאו את המיטה של אלכסנדרה ריקה באותו בוקר. בתם בת ה 17 הייתה אחראית, הם חשבו שבטוח ישנה סיבה טובה לכך.

כך הזמן חלף, ואמא שלה החליטה לאתר את הטלפון הנייד שלה דרך המחשב.

אחד האנשים הראשונים שהגיעו לכביש היה אביה של אלכסנדרה, דין.

“נשענתי מעבר למעקה והסתכלתי למטה, וראיתי אותה”, סיפר האבא.

האחות מצאה את היומן בגשר

“רק קיוויתי לקצת חום. יודעים למה אני מתכוון? אבל לא היה חום, לא היה כלום. וכל המכוניות המשיכו בנסיעה. הבת שלי שכבה בצד הדרך, אף אחד לא ראה. והיה לה קר”.

קרוב לגשר, לא רחוק מהמקום ממנו קפצה אלכסנדרה, היו כמה פריטים ששייכים לנערה. זו הייתה אחותה הצעירה, אמילי, שמצאה את החפצים שלה.

נעלי החורף שלה. המעיל הסגול שלה. בקבוק המים הירוק שלה שהיה מכוסה מדבקות…ושני יומנים.

בפנים היו 200 עמודים מלאים בשנאה עצמית וייאוש. אלכסנדרה כתבה דברים כמו “את מקולקלת”, “את עצלנית”, ו “את כישלון”.

“היה כל כך הרבה אושר בכל דבר שהיא עשתה, וזה לא מתאים למה שהיה ביומן”, אמרה אמא אליסיה.

אף אחד לא הבין מהיכן הגיעו המחשבות האפלות של אלכסנדרה.

“הספר הזה הוא הגינה שלי”, היא כתבה. “אני לא גודלת הרבה. הרבה עשבים משתלטים עליו. האדמה מלאה אבנים”.

המילים כל כך מבלבלות ומהוות ניגוד גמור לנערה שההורים הכירו. לאלכסנדרה היו כמה חברות קרובות, והיא תמיד הייתה כנה עם ההורים שלה.

בסך הכל היא נראתה מאושרת מאוד.

עלייה במקרי ההתאבדות

“זה פשוט לא נראה אפשרי, אך המציאות הייתה שונה, בגלל שזה כתוב כאן”, אמר אבא דין.

התאבדויות של נערים הפכו למגיפה בארצות הברית. כשזה מגיע לנערות בגילאים של אלכסנדרה, אחוז מקרי ההתאבדויות הוא הגבוה ביותר ב 40 השנים האחרונות.

התאבדויות הן גורם המוות מספר אחד בקרב גילאי 15 עד 24, אצל בנים ובנות.

עכשיו משפחתה של אלכסנדרה רצה לדבר על מה שקרה ולחלוק את הסיפור שלהם כדי להזהיר אחרים. הם מאמינים שעל ידי כך שישתפו את הכאב שלהם בפומבי, תהיה לזה השפעה חיובית על נערים ונערות שסובלים מקשיים.

דין ואליסיה ערכו מספר ראיונות גדולים, והראו לכולם את הצער והיגון שלהם על מנת לעורר מודעות.

“ישנם ילדים רבים אחרים כמותה, הם הילדים מצליחים”, אמרה אליסיה.

הדבר האחרון שכתבה ביומן, שעות לפני שלקחה את חייה, אלכסנדרה כתבה: “אל תאשימו את עצמכם על שלא ראיתם את סימני האזהרה. החבאתי אותם בגלל סיבה מסוימת. לא רציתי שתדעו עד כמה עמוק הבלאגן שלי. אז זה לא שמישהו פספס משהו”.

מסר אחד אחרון

הקיץ, יום אחד אחרי שעיתון הבוסטון גלוב פרסם את הסיפור על המוות הטרגי של אלכסנדרה, דין ואליסיה גילו פתק על מפתן דלתם.

בפתק היה כתוב: “המילים שלכם בכתבה על אלכסנדרה שינו את חיי. עכשיו אני יודעת שיש משפחות שמדברות עם הילדים שלהן על בריאות הנפש”.

“זה גרם לי להרגיש שהיא לא מתה לשווא”, אמרה אליסיה. “הייתה לה השפעה כל כך גדולה, וזה מנחם אותי”.

למרבה הצער, המקרה של אלכסנדרה אינו ייחודי. מקרי ההתאבדויות בקרב בני נוער נמצאים בעלייה, וזה משהו שאסור לנו לקבל.

התאבדות אחת בודדה היא כבר יותר מדי. על ידי כתיבה על הבעיה, ופתיחות בנושא, משפחות כמו של אלכסנדרה עובדות כדי לעורר מודעות למשהו שחייבים לדבר עליו.

בבקשה עזרו למטרה שלהם על ידי שיתוף הכתבה הזו, והסיפור של אלכסנדרה בפייסבוק. זו אולי נראית כמו מחווה קטנה, אבל כל אחת חשובה!