מערכת דיילי באזזכולנו היינו קורבן לבריונות כזו או אחרת בשלב מסוים של החיים.
אולי ראינו קורבנות, ראינו מישהו שמתנהגים אליו בבריונות, או שהיינו קורבנות בעצמנו. ילדים רבים, נערים ואפילו מבגורים נתונים לבריונות פסיכולוגית ופיזית על בסיס יומיומי מה שהופך את החיים שלהם לגיהנום עלי אדמות.
קסידי טראבן ממלבורן, אוסטרליה, הכירה את זה יותר מדי טוב.
היא הייתה קורבן לבריונות במשך תקופה ארוכה. הבריונות הייתה בעיקר פסיכולוגית, אך לפעמים הפכה לפיזית.
קראו לה בשמות גנאי, התקיפו אותה בבית הספר ובאינטרנט. אפילו עשו ונדליזם לבית ההורים שלה.
זה נהיה כל כך גרוע, שהיא כבר לא יכלה ללכת לבית הספר. זה היה יותר מדי. למרות שיחות עם הבריונים, שום דבר לא השתנה.
אחרי שנעדרה מבית הספר במשך כמה חודשים, ואחרי שקיבלה תמיכה, היא החליטה לתת לזה ניסיון נוסף. היא התחילה ללכת לבית הספר יומיים בשבוע כדי להתרגל.
הבנות שהתייחסו אליה לא יפה התנצלו. הן אפילו רצו להיות חברות שלה עכשיו. הן שאלו אם היא רוצה ללכת איתן לפסטיבל.
וכמובן שהיא רצתה. היא הייתה ‘אאוטסיידרית’ כל כך הרבה זמן, שלמרות שהבנות היו רעות אליה, הרצון שלה לחברות היה גדול יותר.
מה שקסידי לא ידעה זה שלבנות הייתה תכנית הרבה יותר גרועה ממה שהיה אפשר לדמיין
הבנות לקחו את קסידי לבית קרוב שם הן ארגנו ששני גברים מבוגרים יאנסו אותה.
הבנות ישבו בחוץ וחיכו בזמן ששני הגברים לוקחים תורות ואונסים את קסידי. היא הייתה בת 13.
קסידי דיווחה על המקרה למשטרה, אך למרבה הצער התיק נסגר מחוסר ראיות. כל מי שהיה מעורב שוחרר.
אמה של קסידי, לינדה, העבירה את בתה לבית ספר אחר, והן גם עברו דירה, אך הבריונים תמיד מצאו דרך להתעלל בה. הן תקפו אותה בחנויות ואפילו התקשרו לאמא שלה וביקשו לדבר איתה.
לינדה עשתה כל שביכולתה ועדיין נאלצה לצפות במצבה של הבת שלה מדרדר. בסופו של דבר, קסידי בקושי יצאה מהמיטה.
בדצמבר 2015 היא התאבדה.
אחרי ההתאבדות שלה, לינדה מצאה מכתב שקסידי כתבה. מכתב שכולם צריכים לקרוא. מכתב לכל אלו שמתעללים ומתנהגים בבריונות. מכתב לכל מי שהיה קורבן לבריונות.
הנה מה שקסידי כתבה:
“הייתי תלמידה ב (שם בית הספר הושמט) ונאנסתי על ידי כמה מהתלמידים שעדיין הולכים לבית הספר. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מחפשת תשומת לב אבל זה הכי רחוק מהאמת. יש לי סיבות רבות לעשות את זה ואני אסביר אותן.
המטרה שלי היא להזהיר אחרים (בעיקר תלמידים אבל גם הורים) על מה שקרה בגלל שאני מודאגת שאם הם יכלו לעשות את זה לי הם יכולים לעשות את זה לילדים אחרים כמוני, או לפחות לנסות. לכם יש את הכוח לעצור את זה. זכרו שהאנשים שעשו לי את זה היו תלמידים ב (השם הושמט), קשה לאמין, אני יודעת. אבל זאת האמת.
אני לא עושה את זה כנקמה בתלמידים שאנסו אותי, תכננו את האונס, התנהגו כלפי בבריונות בקשר לאונס, צחקו עלי על האונס או משהו כזה. אני גם לא עושה את זה כדי לקבל תשומת לב כפי שכתבתי קודם, אני רוצה שזה יהיה ברור.
אני עושה את זה בגלל שיותר מ 1500 תלמידים בגילאי 7-12 לומדים כרגע בבית הספר וצריך להזהיר אותם. אני מרגישה שבגלל מה שקרה לי, ובגלל שהצוות בבית הספר לא עשה דבר כדי לעזור לי (על זה אדבר אחר כך). זו עכשיו חובתי להזהיר את כולכם ולגרום לכם להיות מודעים למה שקרה. (לא רק מה שאולי שמעתם בבית הספר, אלא מה שקרה באמת).
אבל אני גם עושה את זה בשביל עצמי. אני סוף סוף רוצה, אחרי שנה וחצי, שיעזבו אותי בשקט. זה מפתיע שכל כך הרבה תלמידים בבית ספר שמעו סיפורים עלי ובאופן מוזר עדיין ממשיכים לספר עלי סיפורים עד היום. אני עדיין ממשיכה לקבל הודעות בפייסבוק מתלמידים שמעולם לא פגשתי שקוראים לי זונה. עברתי בתי ספר, עברתי דירות, ועדיין יוצרים איתי קשר ומתעללים בי. אני לא יכולה למנוע מאנשים להפיץ שמועות, אבל אני יכולה לפחות לנסות להפיץ את מה שבאמת קרה מכיוון שגם ככה עדיין מדברים על זה. אבל כפי שאמרתי, זה בעיקר בשביל תלמידים שלא מודעים לזה ונמצאים בסכנה מפני תלמידים אחרים.
קוראים לי קסידי טרבן, ונאנסתי.
אם מישהו מנסה את זה עליכם, תאמינו לי, שווה להילחם. תלחמו! אם לא, אתם תתחרטו על זה לשארית חייכם, כמוני. אתם יכולים לעשות את זה.
תיזהרו. תזהירו. תשמרו על עצמכם”.
המכתב פורסם על ידי Channel 9 האוסטרלי.
מוות של ילד או נער בגלל בריונות הוא מוות אחד יותר מדי.
אף אחד לא צריך להרגיש כך או להיות קורבן לדברים כל כך נוראיים שהדרך היחידה החוצה היא לקחת את החיים של עצמו.
אנחנו צריכים לעבוד יחד. תלמידים, הורים, מורים, כולם צריכים לעבוד כדי להביא את המקרים האלה לסיומם.
אף אחד לא צריך להרגיש שהוא לבדו.
הצער של לינדה לעולם לא יעלם ובתה לעולם לא תחזור.
לינדה שתקה במשך תקופה ארוכה, אבל אחרי שמצאה את המכתב של בתה היא ידעה שהיא חייבת לדבר על כל הדברים הנוראיים שקרו על מנת להזהיר אחרים.
המכתב של קסידי ריגש מאות אלפי אנשים בכל העולם, ואנו מקווים שהוא ימשיך להגיע לכמה שיותר אנשים.