מערכת דיילי באזזאין סוף טוב לסיפור של דרק מאדסן, ילד קטן מקליפורניה.
הכל החל בקיץ 2005, כאשר רופאים גילו שדרק סובל מנוירובלסטומה, סרטן שמתרחש בעיקר אצל ילדים.
ברגע הזה החל הקרב על החיים של דרק. זה היה קרב שהכה בעוצמה בדרק ובאמו סינדי.
צלם שאל אם יוכל להצטרף למסע של דרק, כדי להראות לעולם איך באמת נראית מחלת הסרטן.
סינדי ודרק רצים במסדרון בית החולים. הם מחכים שדרק יעשה בדיקת מח עצם, כדי לבדוק אם הוא יוכל לקבל השתלה.
עם כל הזמן שהם בילו בבית החולים, הם זקוקים להסחות דעת.
סינדי מנסה לנחם את בנה אחרי טיפול כואב. הוא החל לצרוח ולהשתולל אחרי שהתעורר מהטיפול.
אמו של דרק מעסה את בנה ברגע של שקט. הסרטן תקף את הגוף והרגליים של דרק.
סינדי כבר לא יכולה לעבוד והיא מטפלת בבנה במשרה מלאה.
“אני אעשה הכל כדי לשמח אותו ולראות אותו מחייך”.
סינדי מחבקת את דרק רגע אחרי שהם קיבלו את החדשות שהוא יצטרך לעבור ניתוח. יש לו גידולים בקיבה שצריך להסיר.
דרק ושני חבריו נשארו במלון, בפעם הראשונה בחייהם. אמו ארגנה ששחקן כדורסל מפורסם יבוא לבקר אותם.
דרק אוהב להפחיד את אמו בכך שהוא הולך במקומות גבוהים. הוא שונא את בית החולים. לסינדי לא קל לגרום לו ללכת ברצון.
סינדי ואחיו של דרק, מיכה, היו שם כאשר דרק הורדם לפני הניתוח. ואז הם הצטרכו לצאת מהחדר.
סינדי מנסה לנחם את דרק. הרופא מנסה לשכנע אותו להמשיך בטיפול, אחרת הוא לא יחלים.
הוא לא רוצה.
כבר לא אכפת לו.
סוף סוף סינדי הצליחה לשכנע אותו לנהוג במכונית שלה. הוא צחק בפעם הראשונה מזה זמן רב, אך האושר שלו היה קצר.
מספר שעות בלבד אחרי שצולמה התמונה, הם קיבלו את החדשות שלדרק לא נותר עוד זמן רב לחיות.
הסרטן התפשט ויש לו גידול במוח שגרם לפנס בעין.
סינדי מחפשת נחמה אצל חברה טובה. היא צריכה להישאר חזקה עבור דרק. היא כתבה לבנה מכתב בו היא מתארת כמה היא גאה באומץ שלו.
היא הקריאה לו את המכתב שוב ושוב בתקווה שהוא עדיין מבין מה היא אומרת.
28 לאפריל, 2006, סינדי בוחרת בגדים להלוויה של בנה.
דרק היה רזה ביותר, אבל גידול בקיבה גרם לה להתנפח והמכנסיים שלו בקושי עולים עליו.
גידול נוסף הקשה על הראייה ועל שיווי המשקל שלו.
דרק מנשק את אמו באירוע צדקה. הוא עכשיו כל כך חלש שהוא לא יכול ללכת לבד.
סינדי נמצאת ליד בנה 24 שעות ביממה. היא תשושה לחלוטין אבל לא רוצה לעזוב אותו אפילו לא לשנייה.
8 למאי, 2006, דרק היה תחת השפעה כבדה של תרופות שהוא בקושי יכול לדבר. חייו מתקרבים לסופם.
יומיים אחר כך, הגיע הזמן. סינדי ניקתה את הקתטר של בנה בפעם האחרונה כדי שהוא יוכל לקבל הרדמה שתאפשר לו למות בלי כאב.
משפחה וחברים התאספו סביב דרק בפעם האחרונה. סינדי חיבקה את בנה ולחשה באוזנו את השיר האהוב עליו.
סינדי יודעת שהיא עשתה כל שביכולתה. אבל זה לא הספיק. הסרטן ניצח.
ב 19 למאי, סינדי וחבריו של דרק נשאו את ארון הקבורה.
“תמיד אשא אותך בליבי ובנפשי”, אמרה אמו בהלוויה.
בלתי אפשרי להסתכל על התמונות האלה ולא להרגיש דבר. כל כך הרבה משפחות נקרעות בגלל המחלה הארורה.
התמונות הללו מוכיחות עד כמה נוראית המחלה, אך הן עדיין מראות לנו שבאמצע כל הייאוש והצער עדיין יכולות להיות ניצוצות של תקווה ואושר.