מערכת דיילי באזזכשסוניה טוד ממסקו, איידהו, אובחנה עם סרטן סופני היא יכלה להתפרק לחתיכות; ומי היה מאשים אותה? איזה שוק נוראי זה עבור כל אחד שצריך לסבול ולקלוט שלא נותר לו עוד זמן רב לבלות עם האנשים היקרים לו. אי אפשר בכלל לדמיין את ההרגשה.
אבל כשהיא נאלצה להתעמת עם הגורל המר שלה היא החליטה לעשות משהו יוצא דופן – לכתוב את מודעת האבל של עצמה. ההומור והחוכמה שהיא הכניסה למודעה היו מלאי השראה, שהרבה אחרי המוות הטרגי הזה מודעת האבל תמשיך לחיות ותהיה משהו שכולנו יכולים לשאוף אליו.
האישה הזו כתבה את מודעת האבל של עצמה, וכולנו צריכים לקרוא אותה.
סוניה כתבה: “אני לא ממש אוהבת את פורמט ציר הזמן, כי בואו נודה על האמת, מעולם לא השגתי משהו ששווה לכתוב עליו. מלבד העובדה שילדתי שני בנים נפלאים, אהובים ומדהימים (ג’יימס וג’ייסון), התחתנתי עם בעל מבין, מלא חן, ויקר (בראיין), וקיבלתי את ישו כמושיע שלי – עשיתי מעט מאוד. אף אחד מהם לא דורש שטח למודעת אבל שאני צריכה לשלם עליה כסף.
גם לא רציתי שקבוצת חברים שלי תשב ותכתוב עלי דוח זוהר שכולנו יודעים שיהיה מלא סיפורי מעשיות, חצאי אמת, סצינות בלתי אפשריות, ופשוט שקרים. אני פשוט לא אוהבת לשים אנשים בסיטואציות כאלה”.
“האמת, או הגרסא שלי לאמת, היא כזו: פשוט ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי. לפעמים הצלחתי, ברוב הפעמים נכשלתי, אבל ניסיתי. למרות כל התגובות המטורפות שלי, הבדיחות והתלונות, באמת אהבתי אנשים. הדבר היחידי שמפריד ביני לבין כל השאר הוא סוג החטא שכל אחד מאיתנו לקח בו חלק. לא תמיד עשיתי את הדבר הנכון או אמרתי את הדבר הנכון וכשאתה מגיע לסוף חייך אלו הדברים שאתה באמת מתחרט עליהם, הדברים הקטנים והפשוטים שפוגעים באנשים אחרים.
החיים שלי לא היו מושלמים ונתקלתי במהמורות רבות במהלך הדרך. הייתי משליכה את השנים שלי בין גיל 16 ל 20, טוב, אולי 12 עד 22. אני חושבת שזה היה משמיד את רוב אסונות האופנה והשיער שלי משנות ה 80. אבל ברוב הזמן נהניתי מהחיים. חלקים היו קשים יותר מאחרים, אבל למדתי משהו מכל סיטואציה רעה ולא יכולתי לעשות יותר מזה”.
“מלבד זה שיש כמה יתרונות בלמות צעיר, לדוגמא, עדיין לא החזרתי את כל ההלוואה שלקחתי כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה, והבדיחה עליהם כי אני לא אשלם להם. בנוסף, אני כבר לא מפחדת מרוצחים סדרתיים, אנשי טלמרקטינג, או מס הכנסה. אני לא צריכה לדאוג בקשר לקמטים או שכבת האוזון או להתחבא מהחדשות בתקופת בחירות.
היו אנשים שאמרו לי שכתיבת מודעת אבל לעצמי היא מורבידית, אבל אני חושבת שזה נהדר מכיוון שאני זוכה להגיד תודה לכל האנשים שעזרו לי במהלך הדרך. אלו שאהבו אותי, עזרו לי, דאגו לי, צחקו איתי ולימדו אותי דברים כדי שיהיו לי חיים שמחים ונפלאים. בורכתי שהכרתי את כולכם. זה מה שהפך את החיים שלי למשתלמים.
אם אתם חושבים עלי ורוצים לעשות משהו לזכרי, עשו את זה:”
“אם אתם מעשנים – תפסיקו”
“אם אתם שותים ונוהגים – תפסיקו”
“כבו את המכשירים האלקטרוניים וקחו את הילדים לאכול גלידה ודברו איתם על תקוות וחלומות”.
“תסלחו למישהו שלא מגיע לו.
תעצרו בכל דוכני המיץ והעוגיות של ילדים ותגידו להם איזה מוצר טעים יש להם”.
היא סיימה את מודעת האבל הנפלאה שלה עם: “גרמו למישהו לחייך היום אם יש לכם את הכוח לעשות את זה”.
ואוו…זה עצוב ביותר אך יחד עם זאת גם מנחם. בתקווה כולנו נוכל לקחת עמוד מהספר של סוניה ונתייחס למוות בכנות ובהומור.
בבקשה שתפו את מודעת האבל מלאת ההשראה הזו עם החברים והמשפחה שלכם.